אני מאמינה שהחלל צריך להתאים את עצמו לאדם — ולא להפך

אני לא מאמינה בעיצוב שמתחיל מטרנד, מתמונה יפה או מבחירת צבע לספה.

​

אני מאמינה בתכנון שמתחיל בשאלה אחרת:

מי האדם שהולך לחיות כאן — ומה הוא באמת צריך מהחלל שלו?

לכל אדם דרך אחרת לחוות מרחב.

אחד זקוק לשקט חזותי.
אחר צריך שהכול יהיה גלוי ונגיש כדי להתנהל בקלות.

יש מי שאור חזק מעייף אותו, מי שרעש מסיח את דעתו, מי שזקוק למרחבים פתוחים ומי שמרגיש בטוח דווקא כשיש לחלל גבולות ברורים.

​

גם בתוך אותה משפחה יכולים לחיות אנשים עם צרכים שונים לחלוטין.

ולכן מבחינתי אין נוסחה אחת לבית נכון.

יש בית שנכון לאנשים שחיים בו.

זו התפיסה שעומדת בבסיס שיטת A.S.P.I.S שפיתחתי.

אני מתכננת דרך האדם — ומתרגמת את הצרכים שלו לאסתטיקה מדויקת.

המשמעות היא שכל החלטה עיצובית צריכה גם לעבוד:

מיקום רהיט צריך לתמוך בתנועה בחלל.
תאורה צריכה להתאים לפעילויות שמתרחשות בו.
אחסון צריך להתאים להרגלי המשתמשים.
חומרים צריכים להיות נעימים ומתאימים לאופן השימוש.
וצבע, טקסטורה וקומפוזיציה צריכים ליצור את החוויה שאנחנו רוצים להרגיש במקום.

אני מאמינה גם שיופי ותפקוד אינם שני דברים שצריך לבחור ביניהם.

דווקא כאשר התכנון מדויק לאדם — האסתטיקה מקבלת משמעות.

המטרה שלי אינה ליצור עבורכם „בית מעוצב”.

המטרה היא ליצור בית שקל יותר להתנהל בו, נעים יותר להיות בו, ומרגיש באופן טבעי כמו המקום שלכם.

כי מבחינתי, עיצוב אינו רק הדרך שבה הבית נראה.

עיצוב הוא הדרך שבה הבית עובד עבורכם.